ועדה של משרד הרווחה קבעה קריטריונים למיקומם של בעלי צרכים מיוחדים בלב ישובים ושכונות.
בעקבות שורת מאבקים של תושבים ב"בתים לחיים" של משרד הרווחה, אחרי שנתיים וחצי קובעת ועדה קריטריונים למיקומם בלב יישובים ושכונות. "לחיות בין אנשים זה משהו אחר", אומר מ´, שמאבקו עם חבריו הצליח. פעילי סיוע: זה רק נשמע טוב, הרוב המוחלט יישאר במוסדות גדולים.
"למחרת הלילה שבו נכנסו להוסטל קיבל את פנינו שלט גדול ועליו הכיתוב ´לא רוצים נפגעי נפש בקרית חיים´", נזכר בשיחה עם ynet מ´, דייר בהוסטל משולב המאכלס כ-30 פגועי נפש, את המאבק להקמת ההוסטל בלב השכונה לפני כשנתיים וחצי. "ועד השכונה נלחם בנו שבועות ארוכים, התושבים חתמו על עצומות, דיברו עם ראש העיר וטענו שפגועי הנפש מסכנים אותם". אבל המאבק נגמר בניצחונם. "המלחמה שלנו הסתיימה בכך שקבענו עובדות בשטח ולא זזנו מהן. פשוט אמרנו: ´אנחנו לא הולכים לשום מקום יש לנו זכות לגור כאן כמו כל אדם אחר".
שנתיים וחצי ישבה על המדוכה ועדה של משרד הרווחה, בניסיון לפתור את התגברות התופעות של דחיית אנשים עם צרכים מיוחדים מיישובים ושכונות ברחבי הארץ. אל מול טענות של ארגוני סיוע על כישלון הרשויות תחום השילוב בקהילה, ועל כך שישראל נותרה הרחק מאחור בהשוואה לעולם המערבי, מתפרסם היום (ג´) הדו"ח המיוחל, שמציב לראשונה אמות מידה להקמת מסגרות בקהילה. אולם לדעת המבקרים המסמך רחוק מלהבטיח שינוי של ממש.
תופעת סלידת השכנים מבתים לאנשים עם צרכים מיוחדים מכונה באנגלית NIMBY ("לא בחצר האחורית שלי" - Not in my back yard), ומאופיינת במאבקים שמנהלים תושבים נגד אותם מרכזים אינטימיים. במקרה של קריית חיים, למרות הקמת ועד פעולה של תושבים בשכונה, שטענו כי החוסים מסכנים אותם, עומד היום ההוסטל על כנו. "חלק מהדיירים פורחים כאן", מספר מ´. "לגור פה ולהיות חלק מחיי היום-יום הרגילים, להיות קרוב לאנשים ולכל דבר, זו תחושה טובה שעוזרת לשיקום שלא הצלחתי לקבל בשום מוסד מנותק אחר שהייתי בו".
יו"ר הוועדה, יריב מן, יועץ למנכ"ל משרד הרווחה, אמר ל-ynet כי "העמדה והמדיניות העקרונית של משרד הרווחה קובעת כי מסגרות עבור אנשים עם צרכים מיוחדים צריכות לפעול בתוך שכונות מגורים,
כלומר בתוך הקהילה, וזאת מתוך הכרת בזכות הבסיסית של כל אדם לשילוב והבנת המשמעות והחשיבות השיקומית והטיפולית לדיירים".
הוועדה שמינה מנכ"ל המשרד נחום איצקוביץ´ החלה את עבודתה ביולי 2010. במסקנותיה היא ממליצה כי יוקמו "בתים לחיים" בשכונות ויישובים בכל רחבי הארץ שבהם לא הוקמו עד כה מסגרות דומות. המלצה נוספת מתייחסת למתן דגש על קרבה של האדם עם הצרכים המיוחדים למשפחתו ולהגברת הנגישות של "הבתים לחיים" למוקדי שירותים חברתיים, תרבותיים וקהילתיים.
הוועדה המליצה בנוסף שלא לאפשר הקמת "בתים לחיים" חדשים עבור אנשים עם צרכים מיוחדים בשכונות וישובים שבהם פועלים מספר בתים קיימים. הנימוק: לאפשר את השילוב המיטבי בקהילה. לצורך כך ממליצים במשרד הרווחה על הקמת מערכת למידע גיאוגרפי למיפוי המסגרות ועל שילוב של נציגי המשרד והארגונים החברתיים בוועדות התכנון הארציות. בנוסף, כחלק מהמסקנות אמור משרד הרווחה במהלך 2013 ליזום קמפיין פרסומי שיקרא לשילובם של אנשים הנזקקים לשירותי רווחה בחברה הישראלית.
מן הדגיש כי העיקרון המנחה עליו ממליצה הוועדה הוא איזון בין הזכות של האדם עם הצרכים המיוחדים לגור בכל מקום לבין "יכולת ההכלה" של הקהילה כתנאי לשילוב אפקטיבי. לדבריו, "בעבר לא היו אמות מידה ולכן מסגרות שונות מוקמו בגישה של ´יד נעלמה´ ללא תכנון ותיאום, לכן מעתה פתיחת מסגרות חדשות תיעשה רק לאחר בחינת כל אמות המידה הנוגעות לפריסה מאוזנת שלהן".
"אמרו לי - תמצאי לבת שלך עוד שש בנות"
עבור רחל (47), אם לבת 19 הסובלת מפיגור, הדו"ח הוא בשורה חלקית בלבד. "רציתי לדאוג לילדה, שזקוקה כבר לעצמאות, למגורים בקהילה. מוסד גדול הוא לא אופציה מבחינתנו", היא אומרת. "האישור הגיע אבל משם נכנסו לסרט בירוקרטי". רחל, תושבת ירושלים, מספרת כי במשרד הרווחה נאמר לה שעליה למצוא בעצמה שש בנות נוספות."זה לא דבר פשוט, במיוחד בהתחשב בכך שירושלים היא עיר עם קבוצות שונות של אוכלוסייה. יש לנו חברים שמחכים שנים".
גם אחרי הדו"ח רובם המכריע של החוסים במסגרות החוץ ביתיות שמפעיל משרד הרווחה, כ-23 אלף איש, ימשיכו להתגורר במוסדות גדולים שבכל אחד לפחות עשרות חוסים "בלתי משולבים". בארגונים העוסקים בנושא בירכו היום על הדו"ח, אך עם זאת מתחו ביקורת על פעילות משרד הרווחה עד כה והביעו חשש כי ההמלצות יוותרו בגדר הצהרות בלבד.
עוד נטען כי הדו"ח מדבר על צעדים חלקיים, בעוד שהשינוי האמיתי צריך להתמקד בפתיחה של מאות מסגרות קטנות בתוך הקהילה.
"מה שמעניין בדו"ח הוא מה שאין בו", אמרה ל-ynet אסתר סיוון, מנכ"לית ארגון "בזכות" שמסייע לאנשים עם מוגבלות. "משרד הרווחה עשה היום צעד קדימה בכיוון הנכון אך יחד עם זאת, קיים פער בין הסקירה המפורטת והרחבה שבגוף הדו"ח וההכרה בזכות לשילוב, לבין שורת ההמלצות. הדו"ח אינו פועל ואף אינו ממליץ על צמצום וחיסול המוסדות הגדולים, שמתגוררים בהם אלפים רבים של אנשים עם מוגבלות, ושבינם ובין שילוב אין דבר". סיוון הוסיפה ש"משרד הרווחה אף נמנע מלפרסם דו"ח של ועדת מומחים חיצונית שהציעה מתווה פעולה ברור בשאלות אלה ממש".
