ללא גבולות: אנשים עם מוגבלויות שטיפסו לצמרת

אלהרר, שבגיל 23 הוסמכה כעורכת דין לאחר תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב, המשיכה משם למסלול שהגיע בינתיים אל מסדרונות הכנסת. “המשכתי לתואר שני אך לקראת הסוף התקבלתי ללימודים בארה”ב לתואר שני, בהתמקדות על זכויות אדם ואזרח”, היא מספרת על המסלול שעברה. “זו חוויה שנתנה לי מקפצה מקצועית מטורפת, כי הייתה לי הזדמנות חד פעמית ללמוד מארגונים בינלאומיים ובמיוחד בנושא זכויות אנשים עם מוגבלויות, תכניות בארה”ב ובכלל, בהשוואה עולמית”.

אלהרר מודה כי עד אותה התקופה היא לא עסקה כלל בתחום של אנשים עם מוגבלויות והעדיפה להתמקד באתגרים כלכלים ובעוני, אבל באותה התקופה החל השינוי. "הייתה לי הזדמנות משמעותית”, היא מספרת. "המממנים שאלו אותי במה אני רוצה להתעסק וחשבתי איפה שעשוי להיות לי יתרון. רציתי משהו מיוחד לי, ומניחה שמעורב פה גם הסיפור שלי. אי אפשר לקבל החלטות בלי להבין את הסיטואציה מקרוב. זה בוודאי לא אומר שאני מבינה עד הסוף את כל סוגי המוגבלויות, אבל בעיני יש לזה ערך שבאים ממקום מבין ולא רק במובן האמפטי אלא את המשמעות האמתית של מה זה אומר”.

עם שובה לארץ, השתלבה בקליניקות משפטיות באוניברסיטת בר אילן, בתחילה לזכויות אנשים עם מוגבלויות אך בתוך שנתיים ניהלה כבר את כל מערך הקליניקות באוניברסיטה. "גם למדתי המון וגם נחשפתי להמון תחומים נוספים. בתקופתי נפתחה הקליניקה לזכויות קשישים וניצולי שואה וראיתי בזה קשר לתחום המוגבלויות מתוך ראייה ייחודית ופרטנית”.

השלב הבא היה הכניסה לפוליטיקה, שם אלהרר פועלת רבות לקידום זכויותיהם ושיפור מצבם של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית. "הבעיות המשמעותיות בשוק העבודה כוללות את הסטיגמה של אנשים לא יצרנים. המסכנות שולטת בשיח וזה עדין בא ממקום של טובה ולא ממקום שיכול להפיק רווח בצורה מדהימה. בעיה נוספת היא הנגישות, לא רק במובן הפיזי אלא בכל מובן - התאמות שצריכים לעשות בסביבת העבודה והבנה לצרכים. לפעמים מהמשמעות היא קיצור שעות העבודה אך בעולמנו זה עדין נתפס בתור הנחה או הקלה ולא כהתאמה.

"למעסיק פוטנציאלי שלא מכיר אדם עם מוגבלות זה נשמע כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה ועולות חששות כמו 'מה זה יעשה לעסק שלי’”, היא מוסיפה. “אבל בסופו של דבר זה עניין של היכרות. אנשים תמיד מפחדים ממשהו שהם לא מכירים. מפחיד לגלות דברים חדשים ואיך להתמודד עם זה, אבל אני מאמינה שבכל פעם שמכירים ונחשפים לעוד - דברים הופכים לפחות מאיימים ואפילו למהנים.

עם זאת, אלהרר מספרת כי בתקופה האחרונה היא מתוודעת ליותר ויותר מעסיקים שמגלים נכונות לשנות את הגישה "ברגע שיוצאים לדרך הזו מבינים”, היא אומרת. “לרוב מדובר בעובדים שנאמנים למקום העבודה ורוצים להוכיח שהם הכי יעילים ומתאימים לתפקיד, כך שבסוף זה יכול להיות מצב של WIN-WIN".

כשלעצמה, אלהרר מספרת כי לא נתקלה מעולם באפליה או הערות בוטות מצד מעסיקים או קולגות - למעט הלעג שהפנה אליה הח”כ אורן חזן. עם זאת היא מתוודה, כי בתחילת דרכה התקשתה להשתלב מעט בשוק העבודה. “לא נתקלתי מעולם באפליה, בטח שלא בצורה כזו, אבל כשסיימתי ללמוד משפטים היה קשה לי למצוא התמחות. אני יודעת שזה קשור כי שהורדתי את השורה שבה ציינתי כי לא עשיתי שירות צבאי מטעמי בריאות מאחר שאני על כיסא גלגלים, התחלתי לקבל פניות. זה לא בצורה בוטה, אלא מתחת לפני השטח”.

אמנם נכון לעכשיו - היעדים שהוצבו בהסכמים בין ההסתדרות למעסיקים וכן בהחלטת הממשלה לשילוב אנשים עם מוגבלויות במשק עדין רחוקים. עם זאת, אלהרר סבורה כי בשנים האחרונות חל דווקא שיפור. “המספרים מאוד נמוכים ואנחנו לא עומדים ביעד, אבל כשאין לנו לאן לשאוף המצב עוד יותר חמור. יש מהמורות אבל בסופו של דבר זה תהליך של שינוי תודעה ושינוי חברתי שצריך לעשות. אלו לא דברים שקורים ביום למרבה הצער, אבל מצבנו טוב יותר בהרבה לעומת לפני 10 שנים מבחינת נגישות, תעסוקה ושירות לאומי. יש גם הרבה לתקן אבל בצעדים קטנים ומדודים יש התקדמות”.

אלהרר מסיימת במסר ליום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות, ולפיו: זהו יום אחד שבו כולם צועקים שצריך שנתעסק בשוויון אבל השוויון הזה הוא לא סיסמה שפולטים ביום מיוחד, זו צריכה להיות דרך חיים ולאורך כל השנה”.

עם שובה לארץ, השתלבה בקליניקות משפטיות באוניברסיטת בר אילן, בתחילה לזכויות אנשים עם מוגבלויות אך בתוך שנתיים ניהלה כבר את כל מערך הקליניקות באוניברסיטה. "גם למדתי המון וגם נחשפתי להמון תחומים נוספים. בתקופתי נפתחה הקליניקה לזכויות קשישים וניצולי שואה וראיתי בזה קשר לתחום המוגבלויות מתוך ראייה ייחודית ופרטנית”.

השלב הבא היה הכניסה לפוליטיקה, שם אלהרר פועלת רבות לקידום זכויותיהם ושיפור מצבם של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית. "הבעיות המשמעותיות בשוק העבודה כוללות את הסטיגמה של אנשים לא יצרנים. המסכנות שולטת בשיח וזה עדין בא ממקום של טובה ולא ממקום שיכול להפיק רווח בצורה מדהימה. בעיה נוספת היא הנגישות, לא רק במובן הפיזי אלא בכל מובן - התאמות שצריכים לעשות בסביבת העבודה והבנה לצרכים. לפעמים מהמשמעות היא קיצור שעות העבודה אך בעולמנו זה עדין נתפס בתור הנחה או הקלה ולא כהתאמה.

"למעסיק פוטנציאלי שלא מכיר אדם עם מוגבלות זה נשמע כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה ועולות חששות כמו 'מה זה יעשה לעסק שלי’”, היא מוסיפה. “אבל בסופו של דבר זה עניין של היכרות. אנשים תמיד מפחדים ממשהו שהם לא מכירים. מפחיד לגלות דברים חדשים ואיך להתמודד עם זה, אבל אני מאמינה שבכל פעם שמכירים ונחשפים לעוד - דברים הופכים לפחות מאיימים ואפילו למהנים.

עם זאת, אלהרר מספרת כי בתקופה האחרונה היא מתוודעת ליותר ויותר מעסיקים שמגלים נכונות לשנות את הגישה "ברגע שיוצאים לדרך הזו מבינים”, היא אומרת. “לרוב מדובר בעובדים שנאמנים למקום העבודה ורוצים להוכיח שהם הכי יעילים ומתאימים לתפקיד, כך שבסוף זה יכול להיות מצב של WIN-WIN".

כשלעצמה, אלהרר מספרת כי לא נתקלה מעולם באפליה או הערות בוטות מצד מעסיקים או קולגות - למעט הלעג שהפנה אליה הח”כ אורן חזן. עם זאת היא מתוודה, כי בתחילת דרכה התקשתה להשתלב מעט בשוק העבודה. “לא נתקלתי מעולם באפליה, בטח שלא בצורה כזו, אבל כשסיימתי ללמוד משפטים היה קשה לי למצוא התמחות. אני יודעת שזה קשור כי שהורדתי את השורה שבה ציינתי כי לא עשיתי שירות צבאי מטעמי בריאות מאחר שאני על כיסא גלגלים, התחלתי לקבל פניות. זה לא בצורה בוטה, אלא מתחת לפני השטח”.

אמנם נכון לעכשיו - היעדים שהוצבו בהסכמים בין ההסתדרות למעסיקים וכן בהחלטת הממשלה לשילוב אנשים עם מוגבלויות במשק עדין רחוקים. עם זאת, אלהרר סבורה כי בשנים האחרונות חל דווקא שיפור. “המספרים מאוד נמוכים ואנחנו לא עומדים ביעד, אבל כשאין לנו לאן לשאוף המצב עוד יותר חמור. יש מהמורות אבל בסופו של דבר זה תהליך של שינוי תודעה ושינוי חברתי שצריך לעשות. אלו לא דברים שקורים ביום למרבה הצער, אבל מצבנו טוב יותר בהרבה לעומת לפני 10 שנים מבחינת נגישות, תעסוקה ושירות לאומי. יש גם הרבה לתקן אבל בצעדים קטנים ומדודים יש התקדמות”.

אלהרר מסיימת במסר ליום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות, ולפיו: זהו יום אחד שבו כולם צועקים שצריך שנתעסק בשוויון אבל השוויון הזה הוא לא סיסמה שפולטים ביום מיוחד, זו צריכה להיות דרך חיים ולאורך כל השנה”.

כיום מתוקף תפקידו הוא מסייע לאנשים אחרים עם מוגבלויות למצוא תעסוקה. “מאז שהנושא של שילוב העסקת עובדים עם מוגבלויות עלה על סדר היום, בשירותי בריאות כללית אנחנו עומלים עליו. מינו אחראי לנושא, נפגשנו עם גופים שעוסקים בכך ולאחרונה קיימנו סקר שבדק כמה אנשים מגדירים את עצמם כמוגבלים בארגון והגענו לתוצאה די מפתיעה לפיה 2.5% מהעובדים שלנו מוגבלים ברמות כאלו ואחרות.

“נכות משנה לך את החיים לגמרי, כי בפרק זמן מסוים אתה הופך מאדם בריא, חיוני ופעלתן לאדם תלותי במישהו אחר”, הוא מוסיף. “אני מכיר אנשים שתקופות ארוכות בחייהם התקשו בהשתלבות בעבודה, אבל היעדר מסגרת או עבודה של נכה מעוד מקשה על השיקום. הצו לעידוד הגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות הביא למודעות הרבה יותר גדולה לנושא בקרב המעסיקים ויש הרבה יותר פתיחות, הבנה ורצון לעזור. אם אני משווה את זה למה שהיה לפני 20 שנה, אנחנו במקום יותר טוב. ועדין רבים לא מצליחים למצוא את דרכם ויש לא מעט דברים שצריך לשנות ולשפר, בעיקר ברתיעה שיש לחלק מהמעסיקים ומהעובדים כלפי אנשים עם מוגבלויות בסביבת העבודה”.