תושבת לב השרון: "באתי ליום כיף ויצאתי נכה לכל החיים"

עינת, נשואה ואם לשלושה ילדים, הייטקיסטית ופעילה ספורטיבית בעבר, טוענת כי כל חייה השתנו בעקבות התאונה, וכי נשים המתכוונות להשתתף ביום כיף אתגרי "צריכות לשאול הרבה שאלות ולבדוק היטב את היערכות החברה המבצעת מהיבט בטיחות ואחריות, במטרה למנוע נכות לכל החיים", כך לדבריה.

חברה המליצה לה על המסעות של חברת טיולים, לארמניה והציעה לה לקחת חלק בפעילות. "ביום חמישי, בתחילת חודש מאי 2012, הגעתי ליער בן שמן למה שהתפרסם במודעות החברה כ'יום כיף, חוויות ומיונים'", היא מספרת. "למקום הגיעו כ-500 נשים שחיפשו חוויות וביחד איתן הספקתי להיות בשעה של גיבוש חברתי בקבוצות. מדי פעם עברה לי בראש מחשבה שאני לא בקטע של טיול ג'יפים כמו שהמסע אמור להיות, אבל אם כבר הגעתי, החלטתי שאשאר ואיהנה מהפעילות האתגרית".

"ברגע מסוים שאל המדריך מי רוצה להתנדב ולהיות הראשונה במתקן הנדנדה, אני התנדבתי ורתמו אותי לנדנדה", היא מספרת. "היה חבל אחד שהקבוצה מחזיקה וחבל ביטחון שאמור להחזיק אותי. המדריך העלה אותי לגובה של כחמישה מטרים וביקש שאשחרר את החבל שבידי, דבר שביצעתי בידיעה שחבל הביטחון מחזיק אותי".

אולם לדברי עינת, ברגע ששיחררה את החבל, היא צנחה מטה. עינת הובהלה למחלקת הטראומה בבית החולים תל השומר. שלושה ימים לאחר התאונה נותחה עינת בגבה. "שמו לי פלטינות ואז התחילה דרך הייסורים", היא נזכרת. היו לי סחרחורת מטורפת בישיבה, פעולה פשוטה לכאורה. הייתי בשלב של תלות מוחלטת בסובביי, נטולת שליטה לחלוטין בידיי וברגליי. גייסתי כוחות נפש לשבת. חייתי על מורפיום".

כיסא הגלגלים הפך לאמצעי קשר עם בני המשפחה שלא יכלו להיכנס למחלקת הטראומה. "טיולים של עשר דקות בכיסא התקיימו במתח גבוה של כאבים. עשיתי הכל בשביל לראות את ילדיי ולחזור". בשלב מסוים החליטו לגבס את רגלה, דבר אשר קיבע אותה למיטה ולכיסא הגלגלים. לבסוף שוחררה עינת לביתה. "שכבתי במיטה חשמלית בסלון בלי יכולת להיכנס לחדרים של ילדיי. המשפחה והחברים החזיקו את הבית".

כשהחל שלב טיפולי הפיזיותרפיה, עינת נכנסה לחרדה. המוח נתן פקודה, אולם הרגל לא נשמעה לה. "למדתי להפעיל את הגוף מחדש", היא מספרת. בכאב רב עברה משלב לשלב, למדה ללכת והיום היא נעזרת בקביים.

לעינת מסר ברור עבור נשים שבוחרות לקחת חלק בפעילות מהסוג שהותיר אותה נכה: "תבדקי טוב לאן את הולכת, תשאלי שאלות כמו ששואלים בכל מקום ותביני שכל המתקנים הם כלי משחית בפוטנציה, ושיחד עם זאת יש אמצעי בטיחות שאפשר להשתמש בהם", היא מבהירה. "תביני שיש חברות שמנסות למכור כמה שיותר במחיר של מינימום בטיחות ושבסוף מי שמשלם זו את. החברה מפעילה את הביטוח שלה במקרה הצורך. אני חיה את הנכות לכל החיים".

פורסם בידיעות תקשורת