המדליסט האלמוני: ברוך חגאי, ספורטאי עבר ומאמן

הוא נבחר לספורטאי הבולט בעולם בתחומו והוביל את נבחרת ישראל בכדורסל לשלל תארים. חרף זאת, רבים לא שמעו על ברוך חגאי הנכה מילדות...

מיהו הספורטאי הישראלי הבולט בכל הזמנים? אסתר רוט שחמורוב? זוכת המדליה האולימפית הראשונה יעל ארד? הכדורסלן הגדול מיקי ברקוביץ'? הכדורגלן הפטפטן מוטל'ה שפיגלר? הטניסאי עמוס מנסדורף? אריק זאבי? אלי אוחנה? אולי השייט גל פרידמן, היחיד שעמד בראש הפודיום האולימפי? 

מכל הבחינות, הן הישגים אישיים והן קבוצתיים, הן באולימפיאדות והן בתחרויות חשובות אחרות, מדובר בלי ספק בברוך חגאי. סביר להניח שחלק נכבד מהקוראים כלל לא שמעו עליו, על מי שנבחר לספורטאי הבולט ביותר בעולם בתחומו בשנות ה60–70; על מי שהוביל את נבחרת ישראל בכדורסל לזכייה בשתי מדליות זהב אולימפיות, ארבע אליפויות עולם, שני גביעי אירופה ושני גביעי עולם; על מי שמחזיק בשיא ישראלי ועולמי של משחקים בנבחרת כדורסל; על מי שזכה ארבע פעמים רצופות במדליית זהב אולימפית בטניס שולחן ובאין־ספור אליפויות עולם; מי שמחזיק בשלל שיאים והישגים נדירים והיום מאמן. 

זה גם מכיוון שהוא ספורטאי נכה וגם משום שלהבדיל מקרן ליבוביץ, ענבל פיזארו, נעם גרשוני ואחרים, לא התחרה בתקופה הנכונה או זכה ליחסי ציבור ראויים. אבל זהו אדם עם שמונה מדליות זהב אולימפיות (ועוד שתיים מארד), איש ברוך הישגים, שזכה בפרסים בינלאומיים רבים וגם בפרס ישראל. ועדיין, חגאי, היום בן 71, לא מוכר או מוערך מספיק.

בהולנד למשל, אחת המדינות המתקדמות והמצליחות בעולם בספורט הנכים - ישראל היתה כזו פעם - הוא היה נחשב לדמות מופת לאומית. אבל בארץ, עם כל הכבוד לפרס ישראל או לפרס מהוועד האולימפי הישראלי, עבד חגאי כטכנאי מכונות במשך 40 שנה במפעל האוטובסים "הארגז", לאחר שכבר בגיל 16 נשלח לקורס מקצועי - בכל זאת נכה על כיסא גלגלים, מה הוא יכול לעשות כבר.

אולי זו העובדה שהוא לא גיבור ישראל או נכה צה"ל, אלא מי שלקה בשיתוק ילדים כתינוק בטריפולי, הגיע לארץ עם משפחה בת 13 נפשות, גר במעברה ולא חשב שמגיע לו יותר ממה שיש. כשהיה בן 16 נפתח מרכז ספורט הנכים של אילן ובמשך שנות דור, כולל חמש אולימפיאדות נכים ועשרות טורנירים ותחרויות - כדורסל, טניס שולחן, שחייה - הוא היה משכמו ומעלה וזכה בכל דבר אפשרי. ואז חזר לעבוד בבית החרושת לאוטובוסים.
רק אחרי שיצא לגמלאות הפך למאמן, ככה זה במדינה ללא תרבות ספורט, לא באמת משנה אם מדובר בספורט רגיל, אולימפי או פראלימפי. היום הוא המאמן הראשי של מרכז ספורט הנכים וגם שם הוא עושה עבודה טובה וצנועה.

יעל ארד ואסתר רוט שחמורוב, מיקי ברקוביץ' ואלי אוחנה, קרן ליבוביץ וענבל פיזארו - כולם הדליקו משואות ביום העצמאות. אפילו שחר פאר המגה מיוחצנת או שמעון מזרחי המגה עסקן זכו לכבוד בימי עצמאות קודמים. 

אז לכבוד רוח האדם, יכולתו להתגבר על קשיים ומוגבלויות; ערך התחרות ההוגנת לצד אחווה ושיתוף פעולה; הספורט בכלל וספורט הנכים בפרט - אה, כן, ולתפארת מדינת ישראל - אני מזמין את ברוך חגאי להדליק משואה זו של יום העצמאות ה-67.